נושא מיתוג המעסיק, אחד הטרנדים החמים של השנים האחרונות, עולה שוב לכותרות, אבל על היבטיו השליליים. את הקמפיינים לגיוס עובדים מחליפות כותרות על פיטורים המוניים ומסיבות מנקרות עיניים זוכות לקיתונות של ביקורת – במיוחד במקרים שבהם אותן חברות מפטרות במקביל עשרות עובדים.
האם נוכח מציאות זו אפשר להכריז על מותו של מיתוג המעסיק?
כל עוד נתייחס לנושא באופן מצומצם של מודעות דרושים, סיבוס ומסיבות, כנראה שאין למיתוג מעסיק מה להציע לארגונים בתקופה של מיתון ופיטורים. אבל אם נחזור לבסיס – לנרטיב של הארגון, לאופן הייחודי שבו הנרטיב יכול להקרין על הצעת הערך הייחודית שלו לעובדים ולתהליך שבו מחברים את העובדים למטרה ולחזון של הארגון, אזי מובטחים למושג הזה חיי נצח.
אנשים שחקרו מאות ארגונים גלובליים, מוטיבציית עובדים ואת המדע של יצירת מקום עבודה פרודקטיבי ומעורר מעורבות, כמו ג’ייקוב מורגן, רון פרידמן ומייקל לי סטולארד, חושפים את עומקה של הסוגייה. הם מציינים את חשיבותה של הסביבה התרבותית בארגון כדי ליצור ארגון שעובדים רוצים לעבוד בו ומדברים על הצורך לספק לעובדים תחושת שייכות ומטרה.
על כן תהליך של מיתוג מעסיק צריך לחזור ולהגדיר מה הסיפור של המותג, מה המטרה שלשמה הוא קיים ולבחון איך המטרה הזאת מקרינה על עובדי החברה ומייצרת עבורם תרבות מחברת, חזון משותף, משמעות וקול.
איך מייצרים ‘תרבות מחברת’? כיצד מותגים כמו נורדסטרום וסאות’ווסט בנו את מיתוג המעסיק שלהן מתוך נרטיב המותג? למאמר המלא של אלון וינפרס שפורסם בוואלה! שיווק ודיגיטל>>
